בינות השקט
צרצרים, קנה וסוף
על פני המים מוקפצת אבן
ולפתע
שדה גחליליות פורח
המאיר את הערב בזהב
וצחוקך נשמע כצליל פעמונים כסופים
הרקומים כאניצי קש בצמתך
את הר הנבו שלי
ואליו אני מגיע
כבד לשון ואיטר
להתחמם, להתעורר, להתעוור
משתיקתך ושתיקתי
עולה ההבטחה
הארץ זבה חלב ודבש
והדבש מתוק וסמיך ומחוספס על הלשון
וחונק את הגרון
מרומם ומטביע
את הר הנבו שלי
ואליו אני מגיע.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|