"על זה היה כתוב שניים במבצע, וגם על זה" הגברת עם הסוודר
האדום שלתה מתוך עגלת הקניות שלה חבילת גלילי נייר טואלט במרקם
מחוספס והניחה אותה ואת תאומתה למבצע לצד שתי קופסאות משחת
שיניים מסוג "אקווהפרש". הקופאית הנהנה ללא מלים והחלה להעביר
את המוצרים אל מול גלאי הקודים, שצפצף בעליצות. האישה המשיכה
להוציא מעגלתה עוד מוצרים, כולם בזוגות.
אחר כך שלפה האישה משומקום גם מזוודה קטנה בצבעים מתקתקים,
הושיטה לקופאית פיסת נייר מקומטת, מלמלה דבר מה על "מתנה
מהשוברים" ורק אחרי שוידאה שלוש פעמים כי "הצבעים האלה זה
אודם?" השתכנעה והוסיפה את ערכת האיפור הילדותית ב- 10.99 ש"ח,
במבצע כמובן. ילדה קטנה הולכת לשמוח הערב. אולי תתאפר אל מול
המראה ואף תדדה בבית עם נעלי העקב של אימה, על אף, שעל פי נעלי
הספורט הישנות שלרגלי האישה אין ביטחון כלל האם בארונה קיים גם
זוג המתהדר בעקב.
עמדתי מאחורי הגברת, אוחזת באצבעות מתהדקות "קרם לחות לשיער
ללא שטיפה", מתנדנדת לי מרגל לרגל, מעסיקה עצמי בלית ברירה
בסקירה דקדקנית של הקונה, ששתי דקות קודם לכן עקפה אותי כבדרך
אגב תוך הסטת עגלה מהירה מן הקופה השניה.  
הסוודר האדום, שעכשיו הבחנתי כי הוא יותר נוטה לבורדו, התהדק
לגופה הגרמי והבליט את הגיבנת הקלה, שאמי הייתה מזהה גם ממרחק
שני רחובות (בתור מורה להתעמלות בריאותית היא נוטה לראות שכמות
ועמודי שידרה מהלכים לפניה ועיניה כמו צדות עקמות ושאר חולירות
גביות). על פלג גופה התחתון לבשה האישה חצאית שחורה חלקה
ונטולת אופי, שעשויה להתאים לכל דבר, כמעט באותה המידה בה אינה
באמת מתאימה לכלום. החצאית הגיעה עד מעט אחרי הברכיים וחשפה
זוג רגליים רזות. שיערה החום-לא-מוגדר היה מוחלק בפן גס וישר
מדי ואסוף בצורה מרושלת בגומיה שחורה דקה. כל הופעתה אמרה
פשטות.
בינתיים הדיון בינה לבין הקופאית העמיק ועכשיו גם התעורר משבר.
אין תחתוני בנות מידה 2-4 של 'הלו קיטי'. "אולי בקניון יהיה
להם?" שאלה בתקווה ונאלצה להסתפק ב"אני לא יודעת". "אז אולי יש
את התחתוני בנים מידה 10-12? זה גם במבצע הזה, לא ?"
"גם זה נגמר פה, אולי בקופה השניה יש" ענתה לה הקופאית ביבושת
ולא נראה כי היא מתכוונת לעשות את הבירור הדרוש. אני נושמת
עמוק.
אפה הנשרי ועיניה הקטנות שיוו לה מראה של מישהי שחושדת בעולם
ושיש לה סיבות טובות לכך. אם נוכחותה ביקום כרגע לא הייתה
מעכבת אותי מלהשיג את מטרתי - לשלם על הקרם שלי ולהגיע בהקדם
האפשרי הביתה - אני מניחה שהייתי עשויה להתפעל או לפחות לציין
לעצמי לחיוב את מאמציה הברורים לפנק את ילדיה במעט שיש לה.
"טוב, אז תביאי לי שובר זיכוי על התחתונים ואני אלך לקניון".
הקופאית תקתקה משהו על הקופה והשובר המיוחל החל להציץ מבעד
לחריץ. נשיפה שלי, ארוכה ואיטית, בשפתיים מכווצות.
"סך הכל זה יצא מאה ושישה שקלים"
"בסדר" האישה נתנה את אישורה לגיהוץ.
"את רוצה משהו מהמבצעים פה?" לא האמנתי למשמע אוזני. עיני כמו
התגלגלו מעצמן, בעוד הגברת סקרה את המוצרים שהסתתרו מאחורי גבה
של הקופאית ובטון מהסס אמרה "לא...".
נשימה נוספת שלי, הפעם לרווחה.
"הנה, מגיעים לך שני בולים, על כל 50 שקלים. תדביקי פה, את
יכולה לצבור ולקנות בזה" דיקלמה לה הקופאית. האישה נטלה את
החוברת החדשה והמבריקה ורפרפה בה בעיניים מבינות.
"תודה רבה" הכניסה את החוברת והבולים לתיקה, אחזה בשלל
שקיותיה, הדלתות החשמליות נפתחו אליה חיש מהר והיא נבלעה בחושך
של אחר צהריים חורפי.
ביד חסרת סבלנות הנחתי את הקרם שלי על הדלפק, מוכנה עם הארנק
פתוח בידי. "אפשר להציע לך מהמבצעים ש...?" "לא" סיננתי עוד
לפני שהשלימה את המשפט, ידי מושטת עם השטר ביד. קיבלתי את
העודף ובצעד מהיר יצאתי מחוץ לאורות הניאון הארורים.
בחוץ ראיתי את גברת המבצעים רוכנת מעל ספסל, מנסה לסדר מחדש את
שלל מוצריה, על הריצפה הייתה מונחת שקית קרועה. "קחי" הושטתי
לה את השקית שלי "שקית במבצע".