|
כשתווי הפנים מתחבאים בין קמטים ותסמינים
אני מבטיחה לעצמי לזכור
את החיוך הילדותי, העניין האמיתי
ויודעת כבר עכשיו-
איבודים שאני עדה להם
יצרבו בעיניי
שנים לאחר היכרות עם הגעגוע
בשמחות חסרות
וימים ארוכים.
גם לשמיים כבר אין אומץ לענות,
הכל מתאסף לשקט קפוא-
מבטים שמחפשים להאמין וידיעות עצובות.
וחיבוקים עייפים, אור שמתחיל להרפות-
אני רואה הכל ומתפרקת.
להחזיק ולהתפלל, להסתכל ולהסתובב
שלא יראו
שכואבת לי השגרה
ששוברת אותי השתיקה.
11.1.2008 |
|
|
אל:
זה שמאשר את
הסלוגנים.
הנדון:
מחאה!
שלום רב
עם כל הכבוד,
הסלוגנים שלי לא
דביליים, הם
אולי טיפשיים,
חסריי חוש
כיוון, יש יגידו
אפילו חרא של
סלוגנים!
אבל דביליים?
בחייאט!
ובכלל מי אתה
שתלין?
מה יש יותר?
סלוגנים דביליים
?
או סלוגנים
שלי?
ומי אחראי על
הסלוגנים
בדבילים
(לא שלי, אני
בשלי מודה)
חבובניק, זה
אומר דרשייני,
או משהו כזה!
בברכה
לו יהי, חומד
לצאן, לטבח
וביקורת! |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.