ואת כמובן תשאלי למה אני מספר לך כל זאת. על מוניקה בקיבוץ ועל
חמוטל  בויצמן ? כי אמרתי לך שהקטע שלי איתך הוא לגמרי רוחני
ואין בו פיזי. ולא רק זאת אלא שאינני יכול לגשת אלייך בשבילי.
אני כאילו אוסר על עצמי לגשת אלייך לענייני הפרטיים. לא אני
אוסר על עצמי. המוסר אוסר עלי. איזה מוסר ? המוסר המלאכי.
מלאכי ? כן. מוסר האהבה שאומר: אין אהבה אלא באהבה. המלאך
אהבתו ללא אינטרס. היא נתינה בלבד.
כי לא מדובר ביני ובינך באהבה אנוכית. אני בן 50 ואת בת 18
בלבד ואין כאן מקום לאהבה פיזית. לא ! חס וחלילה לא ! ואם את
הלכת בכיוון הזה כאן טעותך. אם חשבת שאני הלכתי בכיוון הזה זו
טעותך הכפולה.
צר לי, אך לא מדובר באיזה סטוץ, באיזה פלירט וליטופים ביני
ובינך. זה לא יקרה כרגע. אולי בעוד 20 שנים אחרי שהכל יתהפך.
העדפת לעמוד מן הצד 2 חודשים ולבקר את עבודת המחקר שלי עם
החתולים ברחוב. זכותך. לעגת לי מהצד עם חברותייך ואמרת להם
שאני חושב שאני חתול. זכותך להגיד להן כרצונך. אבל מעולם לא
אמרתי שאני חתול. אמרתי שבאמצעות כלי התיאטרון ניתן להזדהות עם
חתול ולהבין את עולמו הפנימי. בדיוק כפי שאני מכיר אותך מבפנים
אחרי 3 ימים, מבלי שסיפרת לי דבר פסיכולוגי המאפיין אותך. לא
נזכיר את עניין העצבים עכשיו.
עמדת מאחורי גדר העצים של ביתך והתבוננת ממרומי הידע הקר שלך,
ממרומי השיפוטיות שלך, ממרומי חריצת הדין שלך. לא הלכת לבדוק
בדיוק מה קורה. מה רוצים ממך אם בכלל. אין לי ברירה אלא לספר
לך את נקודת מבטי.
"הכיצד נודע לך?" את שואלת אותי. משום שנבהלת, וחטפת את השוק
המוזר של חייך, כאשר הראיתי לך את אשתי במרחקים. את הרי ישבת
בכיסא הקדמי של המכונית. אבא שלך נהג. אחר כך נשאת בידייך את
קניות מוצאי שבת, ואחותך הקטנה ישבה מאחור. ואשתי, ליבה נתמלא
רחמים עלייך: " למה היא סוחבת הכל לבדה? מנצלים אותה כי היא
הבת האמצעית?" רגע של הזדהות של 2 בנות שנולדו בסנדויץ'...
סימן שאין לה רגש שלילי אלייך. גם היא היתה מוכנה להכיר אותך.
ואת? לאן נעלמת? וראית אותנו חוצים בשבילך את הרחוב. ואז
ביקשתי את אשתי להתקדם לעברך, שתראי ממש ממש שאני עם אישה יפה
ממך, ותורידי לעצמך פחדים. ואז ראינו את מבט השתאותך בחלון
מכונית הניסן של אביך. הפתעה גדולה בעינייך. אותה הפתעה היתה
בעינייך כאשר קיבלת ממני בדואר את סיכום מחקר החתולים. לא
פאראפסיכולוגיה כמו שאת חושבת. אבל כן בדיקת אינטואיציה אצל
חתולים. מה הם קולטים מאיתנו ? מה לא ?
ואני כמו וישנו החתולון הורוד, עדין כפי שהוא היה אלייך, רך,
כמו אל האהבה.
אני לא אמרתי לוישנו לגשת אלייך. אני אמרתי לך: "הוא מלטף
ומתלטף בך בצורה כה מיוחדת, יפה ומלאת אהבה. הוא הרגיש שיש לך
לב חם אליו". ועוד אמרתי לך: "חתולים חשים אותנו היטב. אנחנו
לא חשים אותם בכלל".
ואז הבנתי שוישנו התלטף בך בגללי. הוא חש את האני העליון שלי.
הוא אוהב אותך כי אני אוהב אותך. אני לא ידעתי. וישנו העביר לי
מסרון בהתנהגותו זו. הוא אמר: "אני אוהב אותה רק בגלל שאתה
אוהב אותה. אתה לא יודע, אז אני מראה לך איך עושים". וישנו
לימד אותי שיעור גדול באהבה.
וישנו אל האהבה גילה לי את אהבתי אלייך. אני לא העליתי על דעתי
שזה אפשרי בין גיל 50 ל 18 והוא אמר שזה כן אפשרי. הוא חשף לי
את סודי הנסתר מעיני. את קולטת את התגלית ? החתולון חשף בליבי
את התגלית הרוחנית שזה אפשרי !
הוא קלט אותי הרחק הרחק מעבר ליכולת הקליטה שלי את עצמי. זוהי
אינטואיציה חתולית ענקית !
אמרתי לך שחתולים קולטים אותנו הרבה יותר ממה שאנו אותם. לא
אני דחפתי אותו במחשבותי אלייך, אלא להיפך, הוא חשף בפני את
האמת הפנימית שלי, כאשר אצלי עוד לא ירד האסימון. והאסימון ירד
כאשר וישנו ליטף אותך ואת התלטפת בוישנו החתולון שלי. וכשהבנתי
את המסר של וישנו, גם אני רציתי להתלטף איתך בטבעיות הזו,
להיות איתך להתלטף בך, כמו וישנו. בהרמוניה המוחלטת שהיתה בינך
לבינו, גם אני רציתי אותך. בלי אינטרס. בלי ? אינטרס של אהבה
ללא אינטרסנטיות. ללא ? עד לאותו רגע שהרשית לעצמך לצאת לפתע
מהקטע הרומנטי. מהקטע המרגש הזה, המיוחד.
אמרת בקור ליבך הרע: "אבל חתולים יותר מפונקים מכלבים", וכך
שברת את הילתך שלך.
בואי נבנה לך את הילתך השבורה. בואי נקיים מצווה.