מצאת לנכון ללכת את כל הדרך עד אלי כדי לשאול אותי אם אני רוצה
לבוא לאכול במסעדה שבה את עובדת. אמרתי לך במפורש שאני רוצה.
ומה נשאר לך במוח הקרבי שלך? שאני עוקב אחרייך. נו באמת, מה
עובר עלייך יקירתי?
סיגל, אני לא עוקב אחרייך. את לא צריכה כל הזמן לחסום את
השיחות בנייד שלך. אני לא מתקשר אלייך. די. תצאי מהדפרסיה
החולנית שלך. פעם אחת ניסיתי אבל לא מצאתי אותך.  אני לא מתקשר
די. די. תצאי מהפארנויה שכל העולם מחפש אחרייך.
נכון, את הנערה הכי יפה בעולם. נכון, עם העיניים הכי מפוארות
ביופיין. נכון, את בעלת כוח ועוצמות נדירות לאישה. אבל זו רק
הוכחה שאולי את גבר. וזה מה שנותן לך את הכישרון העצום שיש לך
בריקוד.

בסדר. באת אלי שאלת אותי אם התקשרתי למסעדה. בוודאי ובוודאי
שהתקשרתי. רציתי לבוא. אמרת שאת לא רוצה לשרת אותי במסעדה.
בסדר. לא צריך. אלך למסעדה אחרת. מישהי אחרת נעימה יותר, עדינה
יותר, רכה יותר ממך תגיש לי ואתן לה תשר גבוה יותר ממה שהייתי
אמור לתת לך. הבטחתי לך שאתן לך תשר בגובה מחיר כל ההזמנה. אם
המחיר יהיה 200 שקל תקבלי 200 שקל. גם לזה סירבת. בסדר. די.
תרגעי.
לא אבוא להטריד אותך במסעדה.
לא אצלצל לנייד שלך יותר.
וגם כאשר אמא שלך תעבור ברחוב ותחייך אלי חיוך מקסים ושובה לב,
בסדר, לא אחייך אליה. איך שאת רוצה. מה עוד ? תגידי? מה עוד את
רוצה ממני? מה? בסך הכל רציתי ידידה לשוחח איתה. למה את צריכה
לעשות מכל דבר קטן עניין? בגלל שאת עדיין בתולה ולא מוכנה
לפתוח את עצמך, אז אני צריך לסבול את העצבים שלך? ואת חוסר
היכולת שלך להירדם בלילות? לא רוצה.

אגב, נחמד שאת עושה רונדלים עם המכונית הירוקה שלך, וחוזרת שוב
ושוב כמו איזה רקדנית בלט, על אותן תנועות עם מכוניתך. מאוד
נהניתי לראות איך את מנסה להעביר אלי מסרים בלתי נראים עם
האוטו שלך. למה לא תרימי טלפון? נדבר. תקבלי הסבר. למה לרצוח
יחסים כה מיוחדים? למה?

2006