את הבקרים השארתי לך
ערומה (כשועל),
מפתה (את השמש לצאת ממחבואה),
פת שחרית טבולה בשקריי
לבדך.
את פנסי הרחוב אני מכבה,
אחד אחר השני
בדרכי אל שפת הים.
שתיקתי מזמזמת שיר נעדר מילים
(מהחלון מציץ אור צהוב,
לוכד אותי לרגע)
אני צמא. צמא של שנים רבות. מקמט אכזבות כמו את הנייר הזה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.