איזבלה היה שמה
מבין ערבות השלג הצחיחות
של ארץ החושך והאור
נגעה היא בלבי באיבחה של אש.
קרים הם הלילות
לאנשי הרחובות הרדומים
אלות הנהר הקטנות
מוכרות את נשמתן לערפל.
ידיים רדומות למחצה
שחורות מפיח העיר
נעות כפתילים סומים
לחוש אחר האור.
היא מקללת את זונות הכרך
ואני בגופי מנסה להגן
על משמעויות של חוסר הבנה
ילדה קטנה שבויה בצל הפחד הגדול. | 
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.