לחברתי שמותה מייסר אותי יום- יום



חבל שלא גרתי קרוב אלייך,
היינו נפגשות כל יום וכל זה לא היה קורה .

וחבל שלא הייתי לידך כשגזרת על עצמך גזר דין מוות,
אני הייתי סנגור עבורך, וכל זה לא היה קורה .

וחבל שלא הייתי לידך בזמן ההוצאה להורג,
הייתי ברגע האחרון דורשת חנינה.

ואולי כל זה לא היה עוזר ואולי סבלת מספיק .

וחבל שלא תחקרתי אותך יותר שראיתי אותך עצובה,
אולי זה לא היה קורה.

וחבל שלא הספקנו להיפרד,
אולי הייתי יותר מפויסת.

וחבל ששכחתי להגיד לך מזל טוב  ביום הולדתך האחרון .

וחבל שלא ידעתי בפגישתנו האחרונה, שהיא האחרונה,
הייתי נוצרת כל רגע.

וחבל שלא הצטלמנו יותר יחד לאחרונה,
כך הייתה נשארת לי מזכרת .

וחבל שלא השארת מכתב, לא לי ולא לאף אחד אחר.

וחבל שמחקתי את ההודעות שלך מהמשיבון .

וחבל שלא ניתן ולו לרגע קט לדבר עם המתים.

וחבל שעוד מעט אשכח את צליל קולך.

וחבל שאת אינך.

וחבל על החברות .

וחבל על המשפחה.

וחבל שעשית זאת,

כי אנחנו כל אוהביך שואלים עצמנו כל יום, אם, ואולי ואילו היה
אחרת.  ואין לנו תשובה .



נכתב בסתיו 2005