כל הסיפור בינינו, מיותם ופגום מתחילתו ועד סופו,
נרקם בחוטים עגומים וחבלים פרומים שנטוו אל תוך שלל הבלינו.
הבל הבלים, אמרתי לך,
הבל הבלים, השבת, הכל הבל.
אתה בחור של דיבורים, דון ג'ואן של מילה והיפוכה, מסוגל ללהטט
אותיות באויר וליילד מהן את כל מה שרק נרצה לשמוע.
אך אין גאווה בדיבורי סרק,
הסירנו שבך, פיוטי וקלישאתי מתמיד, מבלבל את ליבי ואת מחשבותיי
בהגיגים חדורי תבונה ורגש שהפרפר שאתה לעולם לא יוכל לעמוד
מאחוריהם.
נראה שהוא מוכשר עד מאוד, אם הצליח לשטות גם בך ולא רק באמתך
המסורה, ולגרום לך להאמין שבאמצעותי תוכל להתעלות מעל עצמך
ולהתכחש לאתה שאתה לא מוכן לקבל.
האדם הנאור שאתה כביכול לא מתיימר להיות אך כמותו משתדל
להיתפס, טובע בעצמו כרגלי פעוט בנעלי אביו, כשהבדיה שמלמלת
נקלעת למבחן המציאות.
חיפשת את הפתרון המהיר ביותר וגופך השתוי נרתם למטרה ובטיפשותו
אילץ את עצמו כנגדי וכנגד צווי ליבך,
באותו הערב, כשנשק לי בשפתיים ספוגות אלכוהול, ותשוקה רפויה
ששמרת לאחרת.