הראשונה בראשונות היתה חמוטל, המלכה של הכיתה בבית הספר ויצמן
בבית יהושע. ביסודי. מרחק הליכה של קילומטר מהקיבוץ. נסענו
באוטובוסים. באופניים. אבל ללכת ברגל?
חמוטל היא אהבה רוחנית "פאר אקסלנס", אהבה מלכותית. חמוטל היתה
מלכה ואני אולי קצת מלך, בחלק הכוחני. כי ברוך היה המלך המוכתר
בצד השכלתני. הוא קיבל את ניצחונותיו בציונים המצויינים שלו.
ואני קיבלתי את נצחונותי במכות שהרבצתי. כל החלשים והקטנים
פחדו ממני ומהמכות שלי. ולאט לאט למדתי לגבור גם על גדולים
וחזקים ממני.
איך הצלחתי להפחידם במכות? אני באמת לא יודע. משהו באישיות
שלי, בביטחון המופרז שלי. מה הפחיד אותם. לא יודע להסביר. אולי
הייתי גבוה? היו גבוהים ממני גם בכיתה שלי. אולי היו לי שרירים
חזקים במיוחד? היו לכמה מהם שרירים חזקים ומפותחים משלי, גם
בכיתה שלי. לא יודע להסביר. היה משהו באיום שלי שהפחיד, זיעזע.
הרתיע. לאט לאט השלטתי סדר. סדר הפחד והאיום. כמו איזה שליט
אכזר. פחדו והתרחקו. אם ילד ליגלג עלי וברח. אחרים תפסוהו
בשבילי והביאוהו למשפט. כולם זכו לקבל תגמולם.
והם חטפו מכות. מכות ממש, פיזיות, עד שהבינו. המכות מכות, אבל
ההפחדות כואבות יותר. ואולי השמועה היתה לצידי. השמועה אמרה
כנראה שצריך להיזהר ממני, ועד היום אני לא יודע מדוע... אולי
תמצאי את התשובה אצל "סרן שמועתי"?
פעם עברה שמועה בבית הספר ויצמן שהרבצתי לגדולים ממני בשנה
שנתיים, ואחר-כך סיפרו שניצחתי במכות גם גדולים יותר. אז מי
שמרביץ לגדולים מפחיד קטנים. אחר כך הפכו את הרעיון ואמרו שכל
הכיתה שלנו חזקה מהכיתה של הגדולים. ניצחנו במכות את כיתה ח'
ועוד יותר את כיתה ז' ואנחנו בסך הכל בכיתה ו', והכל בזכותך
"סרן שמועתי" היקר.
ועוד שמועה שסיפרו עלי בקיבוץ. מתברר שנלחמתי בשור הודי ענק
ברפת של הקיבוץ, שנקרא "ברהמה". שור ענק וכבד, אם הוא משתולל
הוא שובר הכול, ולא מבחין אם זה אדם או בהמה, אם זה קיר או
חומה. אותו כנראה "סרן שמועתי" לא מכיר. עד היום איש בקיבוץ
איננו יודע כיצד הצלחתי להסיר את שתי קרניו מראשו... אכן, זה
נכון שהצלחתי להסיר את שתי קרניו מראשו. המשך הסיפור מופיע
באחד מהסיפורים הקצרים כאן, בבמה חדשה.
ואני רק השתמשתי ב"סרן שמועתי" היקר. השתמשתי בשמועה כדי ליצור
סדר בכיתה.
שם בסיפורים הקצרים שכתבתי בבמה חדשה, אמשיך לספר לך סיגל ירון
היפהפיה, כיצד גברתי על ילד מבוגר ממני בשנתיים, בוויצמן שבבית
יהושע. וכיצד גברתי על שור ענק ושברתי את שתי קרניו. המשך שם.
ממתין לתגובותייך.
אם מישהו מכיר את סיגל י. - שישלח אותה לקרוא כאן.
בחיבוק ובאהבה. אוריאל
2003 |
