מה אשיב ל - יה
לכל תגמוליו עלי
בשולחו לי האיש -
יחד קולנו מתדבר
בפלאי שפת הקודש
בדקויות דיוקים
בלשון  רמזי-אורים
על פי  תם-מרורים.

מלים מסתלסלות
מתפענחות נפרמות
נפרטות ושוב מתחברות
לתצרפים מצרופים מתחלפים
בתחושת שכינה שורה.

חווים דברי נעים הזמירות:
"אתה אנוש כערכי
אלופי ומיודעי
אשר יחדו נמתיק סוד
בבית אלוקים
נהלך ברגש"

קול המיה מחלחל
בחלילי כסופים,
סביב סביב מטפטפים
תפים חרישיים.
דמעות כאב ושמחה
זולגות ענוגות
מרפאות  מלטפות
שרידי צלקות.

נימי נימים כמוסים
בעדנה מתמוססים.
בשקיקה נפקחות
פיוניות,  עיניות
גומעות  זרזיפים
רוססים מזלפים.
תפילה נרקמת
בניגון להט מלים.
נפש גוף ונשמה
יחדו מתרוננים.

כל שהוחמץ בנו
נצרף ומותך באש הזוך
ובדמי  הבזקי ברקים.
נולד, צומח, רוטט - לבנו.
באהבת-חמלת האל
בורא הוא אותו
מחדש  בתוכנו - יחד

וזה הלב יוצא  במחול
המחולים, המיחלים.
במציאות של חולמים
שחוק קדוש נמלאים.
ועולה מיתמר שיר הלל
לטמיר, שאין לו ערוך
לישתבח שמו, ברוך.

די בכינו על נהר כבר.
הוי,  כי חסדך עלינו גבר
היפלא מ-יה   דבר?
אנא הודיענו סוד המעבר
להתעלות  מן המדבר.
להתקדש באורך הנשגב
מלגו ומלבר.
לעד במפלאותך
ידובר.