|
הותרתי את יקירתי מאחור,
בחרתי לצעוד לבדי.
אל ביצה של חובות תובענים,
חמוש רק באמונתי.
מפלס את דרכי בביטחון עיוור
הנה התחלתי שוקע
נחשי הספקות בי מושכים
כעת הנני טובע
האפור בנפשי מתפשט
הנני קול שומע
זו שאצרתי בליבי
אלו הם דבריה
חזק תמיד היית יקירי
אך כוחי לא עומד לי עוד
כוחך במקומו מונח
ישנו מעיין בליבך
האפור את דרכי פנים חוסם
אינני רואה נכוחה
באהבה אתווה דרכך אל האמת
אך ורק אם תושיט לי ידך |
|
|
מוזר, אני היחיד
פה בחדר, יש פה
ריח של פליצה,
ואני לא
הפלצתי!
האשדודי הזועם
ברגע של פראנויה |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.