ילדה געגוע
היו קוראים לה, לחמדה.
מחפשת איפה הירח
כשהשמש ממש לידה,
מחפשת את אמא
כשאבא כאן
ומתגעגעת הביתה
כשהיא משחקת בגן.

-"אני מתגעגעת", אומרת חמדה.
-למה את מתגעגעת, ילדה?
-אני מתגעגעת
   למה שאי אפשר לגעת.

כשאומרים לי לא
מתגעגעת שינידו "כן" בראש
כשצועקים עלי חזק
מדמיינת שפתאום הם מתחילים ללחוש
וכשמחבקים אותי חזק מידי
אני רוצה שיפסיקו ודי.

-למה את מתגעגעת, ילדה?
-אני מתגעגעת
   למה שאי אפשר לגעת.

ילדה געגוע, ילדה געגוע
כשאוהבים אותה
היא מחפשת צעצוע
כשקונים לה מתנה
היא רוצה רק חיבוק
וכשעוזבים עותה
הדמעות זולגות והגרון חנוק.

אמרתי לחמדה:
"למה את מתגעגעת ילדה?"
השמש פה
הכוכבים גם
אמאבא פה, והבית וגן
החיבוק
המתנה
הגשם
הצמחים
הנשיקה, הצעצוע, ואלפי הליטופים
השקט והקול
המים והחול
הכל כאן.

היא מסתכלת עלי
בדמעה קטנה
מסתכלת עלי-
בעיניה הבנה,
ולוחשת:
"תגידי,
נכון שגם את מתגעגעת
למה שאי אפשר לגעת?"