לאזור אומץ ולכתוב שוב, כמו הפעם האחרונה שהופיעה המוזה. לנסות
שלא להיתקע כמו בשאר הפעמים האחרונות שהרגש היה תקוע בפנים.
אותו אדם שלקח אותך לסיבוב בשמיים לפני קצת יותר משנה הגיע
שוב, הפעם הוא עשה לך סיבוב על הארץ.
הראה לך עיירות שונות ומשונות, מכונות מגוונות שלכמה מהן נפלו
לא מעט ברגים וחלקן הגדול כבר החליד.
זה היה טיול של נוק אווט, כזה שאף פעם לא חשבת שיהיה לך וכשכבר
התחלת להתרגל לעולם החדש, שמת לב שגם את קצת החלדת עם השנים
ואין שום חומר שיסיר את העובש מהברזל הקשיח.
כל כך מבהיל אותך לחשוב שעלית כמה מדרגות הלאה, שנגמר פרק
בחיים ואת עומדת מול פרק חדש והפעם עירומה, לבדך לגמריי.
שאין שום ספר הוראות או איזה אדם שמפעיל במתג מלמעלה,פרק כזה
שאף אחד לא יכול להכין אותך אליו.
וכשמגיעים רגעי הלילות בהם את עושה את חשבון הנפש שלך, נוברת
ובוחנת את עצמך מפעם להיום
לשמחתך את מוצאת מישהי שהיא כבר לא אותה את.
לכל מכונה יש מעין מסע חיפוש פנימי שהיא עורכת כשהיא כבוייה עד
ליום הבא, נוכחתי לדעת כי במהלך המסע הזה אתה מאבד את עצמך
אינסוף פעמים, עד שאתה מגלה כמה קיצוניים הם מצבי הרוח - כמה
אפשר לפרוח וכמה אפשר לנבול.
לכל מכונה יש אינספור דברים שהיא אוגרת פנימה,דברים שהם רק שלה
ועושים טוב רק לה. ואם נפלו ברגים שהיו מאוד חשובים ונחוצים
לה, בדיעבד מתברר שהיא יכולה לעבוד מצויין גם בלעדיהם. גם אם
השנים פוחתות כשהם לא שם.
אז את אוזרת אומץ וקוראת כל משפט בקפידה רבה ובתשומת לב ולא
מאמינה שלמרות כל החלודה, הרטיבות, הערפל והסדקים זו באמת את.
ואף בורג לא יכול לומר אחרת.