לא כדי להתבודד באתי לכאן, כי אם להיות חופשי. שם למטה כל כך
הרבה כוונות. מכוניות קטנות, מתרוצצות לכל עבר, צופרות, מאותות
ועוקפות, בחן של מחול אחוז תזזית. כמה טוב להיות חופשי מכל
אותן כוונות שאינן שלי. שם למטה חוטים מחברים בייננו, כל אחד
גורר לכיוונו, ורוחי נמתחת ונגררת מסרבת להיקרע. מפרכסת כאחוזת
אימה בכדי לפרוץ את דרכה אל שלוותה האישית. כאן, אין כל
כוונות. בארץ חסרת חשיבות שכזו כוונות העולם מרפרפות עליי במבט
לא ממוקד. ואז ללא מעמסת כובדן המכובד גם אני נהייה קצת פחות
חשוב, וכוונותיי כאבק דרכים, נושרות במחי יד מגלימת מסעות
שהגיעה לייעדה. מרחפות לרגע בחלל הריק ומתפזרות לכל הכיוונים,
מתמזגות עם האדמה, האבנים, הרוח והשמש, משאירות אותי חופשי
קצת, שליו, ריק ומלא.