עוצר לרגע, לאחור מביט
עוצם עיניים ולעד מחליט.
לוחץ בכוח, את עצמי דוחף
קשה לברוח כשהלב מושך

בעיניים דומות, בידיים רפות
במבט קודר ללבך חודר

מחפש מפלט, מבקש מקלט
כמדבר שומם, כך לבך דומם

לא מוצא סיבה, לא רואה תקווה
בלי קיום אישי, נחרבה נפשי

זיכרון בודד לא אשאיר ממך.
לא אזכור דבר, לא אזכור את שמך.

לא אזכור חיוך על שפתייך עולה
את עינייך אשכח. יותר לא אבכה.

אך דבר אחד לעצמי אשאיר, זיכרון אחד שלא אוכל להסתיר
את היום ההוא שעינייך אמרו, את היום ההוא שידייך נגעו
באותו היום כשלבי נדם, את אותו היום לא אשכח לעולם.

את אמרת הכול בכזו פשטות, את החלטת בשביל שנינו כי להמשיך תהיה
טעות.
לא רעד קולך, זה היה ברור. בו היום גיליתי מהו לב שבור.

גם בעוד שנים כשאזדקן, לא אשכח אותך. גם כשאומר שכן.