|
השפתיים שכאילו צוירו
במכחול והעיניים
השמימיות מסוכר שמרפאות
את כל הפצעים.
אני נוטפת מכל הכאבים
לידך ואתה מטשטש
עוד צלקת.
מתוך ההריסות הקמתי
גשרים רופפים
(והתפוררתי)
עד אליך ואני טובעת
באושר שאתה דוחק לתוכי.
החושך נפרם לתוכנו.
לאהבה הכי גדולה שלי. |
|
|
ואז היא חבטה בי
בקרש גיהוץ
וצעקה: "מקומה
של העיסה במטבח,
הא?"
חרגול מעיד על
עיסתו |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.