|
דמעות של תכלת
מתנקזות ליחידות עילית
בטני מתהפכת בקרבי
ברעד הרפאים המר.
על יצר ההקרבה
כבר בכיתי נהרות שלמים
של מגע אור השמש
על גופות התמימים.
הגשם לא חודר את בשרי
הוא רק מחדד את התחושה
שאין כאן דבר
מלבד רצון שבטי לשייכות.
נעלים עמידות לקור
שרירים צרובי מאמץ
חדות רצון מעוצבת
וים גדול של שכחה. |
|
|
- "את מאוהבת
ביוני".
- "לא אני לא!"
- "כן את כן.
תזרקי לו חזיה
בהופעה."
- "מה?! אני
לא."
- "את כן. כבר
נראה."
סתם אחת,
בדיאלוג תמוה
למדי עם ידיד
שחושב שהוא
מבין. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.