העיניים שלך מסתכלות עליי
בצורה חסרת חשיבות
אבל העיניים שלי תופסות במבטך
חשיבות עצמית מעורערת.

טירופך השקט
אתה מנסה, מאז פגשתיך,
להסתיר אותו מפניי
ומפני העולם כולו.

והעולם כולו בוחן אותך
ומודד ובודק
ודן דיונים
ומחפש אצלך פגמים.
וכשהוא מוצא אותך,
הוא מבקר אותם
וכועס, ולועג
אבל מסיים במבט מעריך
מהצד.
ובשקט.

כתגובה אתה
מקלף את כל שכבותייך
ובולע אותן פנימה
כדי שאף אחד לא יראה.

כך אתה, בלי לראות,
חושף את כל כאביך
ואי אחד שיכול לפספס
שאתה חלש, וחכם ובוכה.

אין לך באמת הרבה תקווה
לגבי העתיד האפל שלך
או אולי העבר האפל שכבר קילפת ובלעת מזמן.
אבל בכל זאת, עכשיו כשאנחנו עומדים כאן,
ואתה מולי,
ועינייך בעיני,
אני רואה, מתוך חוסר החשיבות
והחשיבות העצמית
והערעור הברור הזה,
אני רואה שלמרות הכל,
אתה אוהב.