פכפוך בבטן
כאילו אומר לי שעשיתי צעד שגוי
ועכשיו, עוד לא מאוחר
מלהזיז את הגלגל
אבל זה כל כך מיותר לחזור אחורה
לחור שחור שבולע אותי
כמו עוד נשמה תועה
שעברה לה על פניו בדרך
אבודה.

מותשת מהחלטה
ולמה, למה ההחלטה הנכונה
תמיד סותרת את הדברים של הלב?
רציונלית - כי אין ברירה
אבל זה בלתי אפשרי להשתחרר
מהרגש
לחלוטין.

זה סתם עוד יום של חול
צהוב מלוכלך
צורב בעיניים
הלב שלי עזב אותי איתך
אבל למה,
למה אני לא יכולה לחזור?

האמת יותר צורבת ממה שדמיינתי,
הלב אינו מוכן להסתגל
לא להשליך
חיוכים של אהבה
למיכל האשפה הגדול
שבקרן הרחוב.

עכשיו אפור,
הקור הגיע להדוף אותנו
על פני קירות האבן הקשים
והאמת, יותר כואבת
משאי פעם דמיינתי
ואולי, זה כי לא דמיינו
כל כך לא חשבנו שזה יקרה.

הפתעה, הפעם, לא אחת שנרצה לקבל,
מתנה ארוזה בקופסא שחורה -
הלב שלי,
בקצה הארון בחדרך.

שבורה.




26.9.07