ושוב געגוע תמוה פגוע
שקוע, מבעד זיכרונות
זועק מתוך התמונות
שלא אשכח

עם שמץ דמעה בקצה העין

חרש מתגנב אל תודעתי
געגוע פגוע שקוע תקוע
לא משחרר מלב,
נשכח בפינה חשוכה

תרחק ממני, אויב,
רע, חבר, אהוב,
תרחק ממני לבי, נשמתי,
אהבת חיי, נפשי.

געגוע אבסורדי,
לדבר שלא יחזור,
כי אין בכוחי לרצות בו
לחיות אותו שוב,
כה פוגע וקשה
אהבה.

עכשיו עם שמץ דמעה
מתהפכת בעצמי
מתפוררת,
זו עדיין אותה התכלת
אך השמש עייפה.

געגוע, שקוע, תקוע,
ואיפה טעיתי?
והצעד, לא היה ארוך מדי,
והנעל, לא גדולה עליי
מידה ועוד מידה
כנגד זמן של נצח

טעות חיי היא גם צדקת חיי,
מתגעגעת, לחום הגוף הטרי
לריח המתוק, לאהבה,
לאמת, לתמימות,

ואולי, אולי אוהבת

אותך.



9.12.07