אני שוכח ממך כי נמאס לי לדבר עלייך כל הזמן באירועים
חברתיים.
וזה או זה או לחתוך לעצמי את הלשון אז אני מעדיף לשכוח.

תום יורק צורח לי באוזן לעזוב הכל וללמוד מוזיקה.
אני צורח ויורק עליו בחזרה את כל מה שאבא שלי אמר לי אי פעם
שקשור איכשהו לנושא.
(מה הנושא?)
העתיד שלי.
עתיד זה כזה דבר רחוק.
לפעמים אני שואל את עצמי אם הוא כל הזמן מתרחק ממני למה לי
לנסות להתקרב אליו?


בא לי לעוף מפה כבר קיבינמט מהמקום הזה.
שם יותר טוב.
גם פה טוב.
אבל שם יותר טוב.
תמיד שם יותר טוב מפה.
איך חיים ככה?
איך?

את כמו משהו מוזר בחיים שלי.
כמו איזה כתם על בגד שאין לי מושג מאיפה הוא הגיע.
ולא הכתם.
הבגד.
וזה העניין,
שאת קשורה בהכל אבל את בעצם כלום.

אני קשור אלייך.

עמוק לי פה,
אפשר לעבור לרדודים?