אביבה בן-בסט רצון / היו זמנים |
לא פוגשת את מי ואת מה.
כסית ורוול שמם נמחק מזמן.
מדרגות מוגרבי נהרסו ואינם.
הכיכר עלתה למעלה, מכוניות למטה.
בפינת הרחוב ביתי המיותם.
רוצה לפגוש את מי ואת מה.
לחיצת ידיים מבט בעיניים
הרוח נושבת קרירה,
גלי הים לוחשים לי שירה:
"מה שהיה, היה."
בשדרה צצים מחדש פרחי צבר
מטיילת בעירי כעץ עתיק,
ששורשיו עמוק באדמה
מזמזמת לעצמי:
"היו זמנים, הכל יהיה אחרת" .
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|