לא נותר לי אלא להעיד על עצמי. האמת היא שהיו לי כמה אהבות
כאלה כמו שלך, אבל הפוכות. הן היו עומדות להן במרחק ומציצות
אלי באצילות, בעדנה, ברוך, מתוך התחשבות מכסימלית, ממש בנעימות
נשית טובה. והן, כמוך, לא ידעו, לא הבחינו שגם אני מבחין
בהתבוננותן בי. הייתי במובן מסוים, הרואה ואינו נראה באהבותיהן
של נשים רבות אלי מרחוק.
לצערי או לצערך, לא אוכל לספר לך על נשים מפורסמות מאוד. אני
רוצה להיות כן איתך ולתת לך את הפרטים האמיתיים בלבד. אם אדבר
על נשים מפורסמות בתחום התיאטרון, זה עלול לפגוע בהן. גם אם
אזכיר אותן בעילום שמן, מישהו עלול לעלות על זה, ואז רק
פאדיחות... אז בואי נרד מזה.
אתאר בפנייך בקיצור כמה נשים מדהימות. שעדינות אהבתן הנשית
שינתה את חיי. אני הרואה את קרני אור הילותיהן העשירות ואהבתן
הכבירה, המאושרת, יוצאת מהן אל ליבי ומחממת אותו בגדול. והן
אינן מבחינות ואינן רואות שאני רואה את אהבתן אלי. בדיוק כפי
שראיתיך מסתתרת מאחורי הגדר ועוקבת אחרי.
את מפחידה.
אני עומד בקור נובמבר של 6 מעלות. הרוח נושבת בחוזקה ומנסה
להפילני, גשם מתחיל לרדת בעוצמה גדולה. אני ממתין כדי שסוף סוף
תבואי להרגיעני ולומר לי שאת בריאה. שכבר אין לך בעיות עצבים
בלילות. אני ממתין בקור רועד מקור, מחכה שתבואי כבר להגיד לי
שאת לא פגועה. שתבואי להגיד לי שאין סכנה לחייך. למען השם, אני
מודאג ! לאן נעלמת. פתאום אחרי 15.11 נעלמת וזהו.
ואת עומדת ומתבוננת בי מאחורי הגדר. מפחידה שכמותך.
מי יודע ממה נפגעת ?
אני רועד מקור ואת עומדת לך מאחורי הגדר, מתבוננת ממרומי הגדר
הסיבירית של ליבך.
אולי את פוחדת ממני ? אולי את פוחדת מן המושגים
הפאראפסיכולוגיים שהצגתי בפנייך ?
אולי את פוחדת משיניו של וישנו החתול ? |