קרן קציר / תחנות רכבת |
להפיח בי רוח
אבל אני שומדבר מלבד
ערימת אבק
שמתפזרת.
אני פחדנית
וזה לא לרמתך,
בבקשה -
אני עוזבת.
אני מרימה בשקט את כל מה ששייך לי
והולכת.
זה נראה כמעט במרמה,
כשאני לא מספרת לך שאני לא חוזרת לפה,
לא שוב.
נתקלת בכל כך הרבה דברים
מהעבר שלי
(הגיע הזמן להרפות, הגיע הזמן להרפות)
תחנות רכבת אצלי במחשבות,
כל כך הרבה רעש בדרך החוצה
עובר מהר על פניך
ונמוג.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|