אין שום מקריות בדבר. אני כלוא טוב יותר משחשבתי שאהיה. הלסתות
הנעולות בגבי תמיד ידעו לגבי גבי שהוא האחד שלהן. שום מעשה
שאני נוהג לעשות איננו מסב לי אפילו קמצוץ עונג מפייס. קר לי.
בגדי החורף שלי מאוכסנים רחוק מכאן, בארונות שאינני מכיר את
שיטת הסידור שלהם. אמי חולה. אני חולה בעצמי. מחלתי אינה
מוכרת, לא לי ולא לרופאים שאינני מבקר. הזעת היתר שלי מייצרת
עבורי בעיות חברתיות כבירות. נשים רבות מריחות אותי לפני שאני
נכנס לחדר בו הן שוהות. ריח עישון עולה ממני הגם שאינני מעשן
לעולם. משהו בתוכי נחרך, אני אומר לעצמי, לא בלי תוגה. קר לי.
בגדי החורף שלי מרופטים יותר מדי. אני מרופט יותר מדי. אין לי
תקנה בעניין זה. לנצח איראה כקבצן. בתוך תוכי אני נוהג כקבצן
ממוצע. מרבית בגדיי ניתנו לי במחיר אפסי במחסן ההלבשה המיועד
לנזקקים. אני נזקק או זקוק כל כך, עד שהליכתי לשם היא בגדר
מעשה עונג עצמי טורדני. כמעט כל חבריי כבר מכירים אותי כך. אני
נוהג ללגום לגימות מהירות וגדולות מכוסות משקה שאיש לא מציע
לי. ההשתכרויות האהובות עליי הן אלו שאינני משלם עליהן. יותר
מכך, אני אוהב להרוויח כסף מהשתכרויותיי. שיניי רקובות ואני
נוטה להירדם ולנחור באירועים בהם אין הדבר מצופה ממני. הנחירות
שלי מבטאות היטב דברים שאינני רוצה שאיש יידע לגביי. מרבית
האנשים שמכירים אותי יודעים בדיוק מה הדברים שאינני רוצה
שיידעו עליי. העמדת הפנים שלהם תופסק בקרוב, מצדם יותר מאשר
מצדי. בני משפחתי לא מזמינים אותי עוד לאירועים חברתיים. אני
מוצא את הסידור הזה נוח ואכזרי. כשאחד מבני המשפחה המורחבת שלי
רואה אותי באחד מרחובות העיר בה אני חי, הוא עושה כמיטב יכולתו
לחמוק ממני בלי שארגיש בכך. לפני שבוע קרוב אחד האיץ את רכבו
כשראה אותי מהלך באחד הרחובות הקבועים שלי וכמעט דרס קשישה
אחת. לא ידעתי מזה. עדיין אינני יודע מזה. כשאני אומר לעצמי
דבר מה כנה לגבי עצמי, משתקות אותי ההכרה והידיעה למשך שבועות
אחדים. אני נוהג לשתות לבדי כעת, רגעים ספורים לפני שאני עשוי
לעולל דבר מה לעצמי שייחשב מטורף. אותה זיעה חמוצה שאני מזיע
מתוך מאמץ גופני מינימלי, מוחלפת בזיעה אחרת כשאני שתוי. כשאני
שתוי אני מגדף את כל מי שנמצא מספיק קרוב אליי, בלחישות לא
נשמעות ומובנות למחצה. פעמים רבות אני מגדף את עצמי. לעולם
אינני מגדף את אלוהים. אלוהים איננו קשור לעניין ואני נוטה
להשאירו מחוץ לתבניות האשמה האהובות עליי. ולמרות זאת, הדבר
שהייתי רוצה לעשותו יותר מכל הוא לתפוס את הברנש הכפייתי הזה
בצווארון מעילו ולנער ממנו כל מה שאני מסוגל. העור בכפות רגליי
יבש, מצהיב וסדוק. אינני נוטה לטפל בכפות רגליי. הידיעה שמצבן
יוטב מפחידה אותי עד כדי כך שאני יוזם גירויי עור בדרכים
משונות ואז מגרד את רגליי שעות ארוכות, בהן אני אוטם את עצמי
לצלילים חיצוניים שאינם צליל הציפורניים הקורעות את העור. מדי
כמה חודשים אני מבקר רופא אחד, שאינני מכיר. אני מקפיד לבקר
רופא אחר בכל פעם. אינני יודע כיצד להשיב לשאלות הרופאים
השונים. אני פוצע את גופי. על ידיי, רגליי וגבי יש צלקות רבות
שאני נהנה להביט בהן בכל פעם שאני מגרד פצע חדש יחסית. אני
כבוי. ואז דלוק.