"עזוב אותי עכשיו, אני עם עצמי מסובכת"
זה המשפט היחיד שתשמע ממנה.
ואתה לא מוכן לוותר, אתה הרי לוחם מצטיין,
עם שריון מזדמן ואיזו חרב מחושלת.
אז אתה ממשיך להיגרר אחריה ונותן לה פרחים לבנים
שצבועים באדום שממך הוא יצא.

תסתכל על השמיים, הם אלייך בוכים.
תרים ת'ראש לעננים, הם אלייך צועקים.

אז אתה לא מפסיק לפזר מחמאות
וחוזר על אותן קלישאות שאמרת אתמול.
ולכולם אתה אומר שאתה לא מאוהב,
והיא לך תוקעת סכין בגב כשאתה לעצמך משקר.
ואתה נגרר כמו זנב, לא ממש מחושב,
ומשאיר לה את הכיס והלב.

תסתכל על השמיים, הם אלייך בוכים.
תרים ת'ראש לעננים, הם אלייך צועקים.

אז אתה חושב "מה אעשה" ואתה כבר לא מצפה
אתה לא רוצה לחזור למרירות שיש בה.
ועכשיו אולי קצת טוב לך,
כי דמותה אותך כבר לא רודפת.
אתה משכנע את כולם שהמשכת בחיים,
ומשקר לעצמך.