מילותיי אורזות מזוודות קטנות
לא יוקרתיות אך גם לא
מרופטות
מכניסות את משמעותן
הברותיהן וניקודן
דוחסות העצב
רוכסות בקושי את הרוכסן
על התוגה והגעגוע
גלגליהן חורקים על הקרקע
כובשים צמד מסלולי נסיעה
מתרחקות הן מהר
כאילו נושפת אני בעורפן
צלי מאיים כנראה
וכשהשקט משתרר
והחוסר מתבהר במלואו
מנופפת אני באוויר
חובטת בחלונות ביתי
זועקת דממה
ומתפוגגת. | 
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.