עם דמדומים ראשונים לקחתי אותך
היחידה אשר אהבתי,
ויצאתי לדרך.
הסתכלת בי במבט סתום, שותק.
התקדמתי אתך אל צלע ההר
ולא ביררת מדוע.
התחלתי לטפס מעלה
מתנשף,
מחכה,
אך לא שאלת לאן.
כל כך ניסיתי לטעות בדרך
אבל בסוף בכל זאת הגענו -
אני
ואת, עליי.
השכבתי אותך
ל א ט
על ערימת העצים,
דוממת.
הבטתי בך, מתחנן
ולא פצית את פיך.
נשאתי עיניי אל השמים, מחפש
ואף אלוהים לא ביקש שאחדל.
נטלתי את הסכין
לקחתי נשימה עמוקה
ונעצתי
בלב.
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.