|
בעומדי חשוף מראה סימניי כאב
עובר רעד בידיי המנסות לחבק
האבן המתהווה כבדה מכוחי
האדוות הנולדות ממנה
מבקשות מהדם לשכוח
בקו האור החושך ממתין
להאפיל אישוניי
בתוך גופי המתגעגע
ממתינה צעקה
מאתגרת כוח איפוקי
חורצת ערוץ דומיה
משאירה אותי לוחש לחשים
קורע חלונות בשעת הדמדומים
קולף זיכרונות מגבי הנכפף
מתוך ההמולה המרסקת צומחת
חמלת המילה |
|
|
פעם אמרו לי
"מזל שאת בתולה"
אמרתי "למה?" אז
שאלו אותי "מה
את נהנית מזה
שדוחפים לך
בולבול בגוף?"
מכאן זה התחיל.
-אמא תרזה. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.