כל הלילה חבק אותי הכאב,
לבן כצעיף כלולות
והשתיקה הידקה שפתיה
כמו בלעה את כל המילים
חוששת להעיר את הצער
שמתעטף בטלית הרחמים.
כל הלילה רציתי להקיא את העצב
בזרם ארוך, ארוך
כמו הנחש המשיל עצמו מעורו
או כמו הדג שהקיא את יונה
אלי חוף בשלמותו.
רק לקראת שחר נטשה השתיקה
פוסעת כשושבינה על בהונות
מפזרת מילות נחמה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.