[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







כלבי אשמורת
/
גשם אלקטרו-מגנטי

היא מתפללת בחדר. יורדת על רגליה הדקות חשופות הברכיים ומצמידה
כפות ידיים לעיניים עצומות. בחדר שלה דולק נר נשמה. החלונות
מוגפים בווילונות. אור דמדומי הערב שוטף את הבית הקטן שלנו
כשאני מביט על כל הספרים סביבי שחיפשתי בהם ולא מצאתי תשובה.
ובאוויר נשפכת כל הזמן המוסיקה. מוסיקה של לחש כדי שתחדור
לנשמתי, כמו לתוך נקבוביות עור דקות. אני חושב על מצבה
הביטחוני של המדינה הזאת, ועל מסך העשן בתקשורת, ומעשן את
הסיגריה שלי. בשנות ה-90' היה משעמם, אני רוצה להזכיר לה. אז
היו לעיתים "עונות המלפפונים" בו נפתחה מהדורת החדשות בידיעה
שאין כל חדש, ובמקום זה חזרו שוב על הישנות.

היא אשכנזייה יפיפייה עם לב זהב וגוף קטן ושביר. סורקת בעיניה
את מרחבי החלון הפתוח ואומרת כמה הכל נראה כל-כך שקט. נראה. את
הבית הזה שוטף גשם אלקטרו-מגנטי, ולא פלא בכלל שיש לי סיוטים
כשאני ישן. חולם על מפלצות. חולם על חרפת רעב. נשים שדוקרות
אותי בציפורניי חרבות, עבר ילדותי בו אני הולך לאיבוד משוגע
ותקוע בזמן לא שלי.

אנחנו לא נראה טלוויזיה, היא אומרת לי. לאט אנחנו מאבדים חוש
מציאות. לאן אברח מכאן כשאני עייף? קרא ספר, היא אומרת וגוררת
ארגז קרטון ענק מלא ספרים אל אמצע הסלון. המוח שלך אוכל חרא
מהמסך, זה מה שהוא יפיק. לא מתאים לך להגיד את המילה הזאת. אני
לא תינוקת. אבל אני שונא את המילה הזאת. זה משהו אחר.

אני רוצה לחבק אותה. אני גוף גדול וחסון, מסואב, מלא זפת
ובעיות קיבה וצרבות. העיניים שלי שלא רואות הרבה כמוה, והמוח
שמתעתע. אבל אני רוצה לחבק את הטוהר שלה ולהגיד לה אל תדאגי.
אשמורת המפלצת תמיד יאהב אותך ותמיד ישמור עלייך. אשמורת
המפלצת ימות למענך, את יודעת?

היא מביטה בי במבט זך ושונה. כאילו קוראת אותי. כאילו יודעת.
כמו פרח בתוך היער האפל שלי. אתה תאמין באלוהים, אתה שומע? אתה
תאמין בו ותאמין שהוא טוב. מספיק עם כל הריקבון הזה שאתה נותן
לו להיכנס לך לנשמה. אתה תאהב את אלוהים, אני לא אתן לך אחרת.
אתה תאהב את אלוהים כמו שאתה -

כמו שאתה אוהב אותי. אבל היא לא אמרה. היא רק נשכה את שפתה
העליונה כאילו לא מצליחה לשחרר משהו בתוכה, ופתאום שקעה לתוך
עצמה. אין לך כוח, אני חושב. שוקע לתוך המיטה שלי ומדליק
סיגריה. היא מושיטה אלי יד, חזק חזק, מותחת את אצבעות ידה בכוח
אליי, ולא מגיעה. גם אני רוצה להיות ילד, אני אומר לה.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
"הסוד הוא קבלה
עצמית, תאהבו את
עצמכם אף על פי
מגבלותיכם"


המורה נחמה רגע
לפני שהפאה שלה
נפלה


תרומה לבמה




בבמה מאז 3/7/08 19:13
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
כלבי אשמורת

© 1998-2017 זכויות שמורות לבמה חדשה