בחורף הכל קיצוני, כי אם מדליקים מזגן אז מחניק ואם לא אז קור
כלבים. אתה שואל את עצמך אם יש איזה משהו נוח באמצע ומנסה
לכוון את המזגן לכאן ולכאן... בסופו של דבר אתה מכבה אותו
וצולל לתוך הפוך. ככה זה היה איתך... או שהקפאת אותי או ששרפת
אותי, שום אמצע. אחר כך את מופתעת כשאני יוצא לברים שכונתיים
לחפש פוך. כשקר לך ממש זה לא משנה איזה פוך זה יהיה, זה יכול
להיות פוך סינטטי ויכול להיות סתם סדין ממולא בצמר גפן זול.

בערב בפאב ישב פוך בלונדיני. לא ממש בלונדיני, כזה עם גוונים
אדומים מאחורה. לקחתי אותה למושב האחורי ומרוב בירה היא התחילה
לעשות ביד לידית ההילוכים. היא הייתה פוך שקונים בסופר בשלושים
שקל. בסיגריה של אחרי, היא שאלה אותי מה המספר שלי. אמרתי לה
"שמונה" - "מה שמונה? אין כזה מספר!" - "זה מספר המזל שלי.
עכשיו לכי." היא הלכה ושכחה להרים את החצאית, השאירה לי כתם של
דם על המושב השמאלי.

באותו ערב כשחזרתי, את הדלקת את המזגן ולא נתת לי לכבות. כל
הלילה הזעתי ואת חיבקת אותי מאחורה כדיי שארגיש חנוק עוד יותר.
לחשת לי "יש לך ריח של אישה אחרת" ואני מלמלתי "תני לי לישון",
הידיים שלך הודקו חזק יותר סביבי, כמו נחש שמתלפף סביבי ולא
מרפה "יש לך ריח של אישה אחרת" את כל פעם מופתעת מחדש. גורם
ההפתעה הוא מרכיב חשוב בחיי המין שלנו. תמיד כשאני מוריד את
המכנסיים את מופתעת ממנו, מתפעלת ממנו מחדש. יצאתי גבר-גבר.

בבוקר שאלת כמה בנות זיינתי אתמול, ואני עניתי לך "שמונה" -
"מה שמונה? לא יכול להיות!" - "את מזלזלת בו?" את חייכת ואמרת
שבפעם הבאה שהוא יהיה בפה שלך את תנגסי בו, ואני ידעתי שאת
רצינית.

ימים אחר כך לא דיברנו. כשישנו, היית גונבת לי את הפוך
ומסתובבת לצד שלך.