שוב אני מסתכל במראה ורואה
תווי פנים של אהבה נורא תמימה
זה מרגיש לי מאוד נוח ותוך רגע
אני מתחיל לברוח, למקום שקט.
ואני רץ בלי לשאול שאלות
משהו מבפנים לוחש לי סודות
משונה ההרגשה שזה רק אתה ואתה,
ורק לרגע בודד אין דבר אחר
קשה מאוד להוציא הגה ולדבר,
ואז פתאום לרגע מסתגר,
מיופייה של האמת מסתנוור,
כמוה אין באף מבט בעולם,
מביט על הכפיל מולי ונעלם.
וזה נורא מוזר להרגיש לא קיים,
מבין שהמראה בתוך הבטן כל הזמן,
פוחד להביט פנימה וליפול,
למצב רגעי שרואים בו הכל. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.