אתה מנסה לפתוח את העיניים, וכל מה שאתה רואה זה חושך, חושך
וכאב שעובר לך בכל הגוף, ואתה שומע את כולם מתקהלים מסביבך.
לא, לא. זאת לא התחלה טובה. אני אנסה יותר טוב.
עברו משהו כמו 4 חודשים מאז שהעיפו אותי מהצבא, לא בדיוק החייל
הפשוט, הייתי ביחידה שאף אחד לא שמע עליה, שלנו היה אסור לספר
עליה, מאלה של "אם אני אספר לך אז אני אצטרך להרוג אותך", משפט
ששמעתי רק בסרטים ולא האמנתי שקיימים דברים כאלה.
הכל התחיל בפתק קטן שהזמין אותי למיונים ונגמר בפעולה שהייתה
הכי שגרתית בעולם, להביא מאיזה פלשתינאי בנזונה נשקים שהוא
החביא אצלו, כמובן שפוצצנו אותו מכות כי הוא לא הסכים לדבר, עד
שאני לקחתי יוזמה חיברתי לו רימון לפנים עם איזוליר-בנד ואמרתי
בטון הכי רגוע בעולם "תדבר עכשיו,בנזונה, או שאני אנצור את
לשונך לנצח", כמובן שהוא התחיל לבכות כמו ילדה קטנה ופלט הכל,
וככה, אחרי שהייתי ביחידה הכי סודית בצבא המזויין הזה, הדבר
שנתתי לו את החיים שלי, העיפו אותי, אמרו לי תודה על הכל ונתנו
לי בעיטה בתחת החוצה.
4 חודשים עברו ואני עדיין חי את זה, אני אדיש לכל דבר, אני לא
רעב אף פעם, אני לא שבע אף פעם, אני סתם אוכל מתוך הרגל, אני
לא עייף אף פעם, אני סתם ישן כי זה נראה לי הדבר ההגיוני
לעשות, שום דבר לא מעניין אותי, אני קם פתאום באמצע הלילה
ומתחיל להסתובב ברחובות, סתם ככה, הייתי יושב בפאבים, לבד,
שותה, אוכל,סתם בשביל להעביר את הזמן. תמיד הייתה את ההיא
שהייתה יושבת באותו מקום, באותו זמן, ושותה את אותו דבר, אבל
את האמת שגם בנות לא עניינו אותי יותר, הייתי ריק מבפנים.
יום אחד שוב פעם קמתי בשתיים והלכתי לפאב שלי, שפתאום קול לחש
לי מהצד
"החיים הטובים אה? אמצע שבוע לשבת בפאב" לא הבנתי מי זה פתאום
מדבר איתי אבל ישר אמרתי
"כן אה, בדיוק ככה הייתי רוצה שהחיים שלי יעברו"
"אני אריק, דרך אגב"
הסתובבתי וראיתי גבר, נראה כבר אחרי צבא לפי השיער שהחל לצמוח
בחזרה, שהושיט לי את היד
"נעים מאוד" והושטתי את היד בחזרה
"יש לי רעיון בשבילך" אמר אריק "בוא נעשה משהו פרוע" אריק שפך
חלק מהמשקה שלו על השולחן, זרק לי מצית ואמר "בוא נעורר מהומה
קטנה בפאב, אני אדליק את המשקה, אתה תאשים אותי שהרסתי לך
המשקה ותכה אותי, וככה נוסיף טיפה לאווירה הטובה של הערב הנפלא
הזה"
הוא לא חיכה אפילו לתשובה ממני הדליק את המשקה והתחיל לצעוק
לי אישית כבר לא היה אכפת מכלום, אז אמרתי למה לעזאזל לא
והורדתי לו איזה אגרוף, כמובן שהוא החזיר לי והתחילה מהומה
קטנה בפאב, עד שהברמנית שהכירה אותי העיפה את שתינו החוצה
ואמרה לנו לחזור שניהיה לא שיכורים.
ככה יצא שאני ואריק התחלנו לשוטט ביחד ברחוב, פתאום אריק הרים
אבן ודפק באיזה חלון ראווה של מאפיה והתחיל לקחת משם אוכל.
אני לא יודע מאיפה הוא נפל עליי, אבל כמו שאמרתי כבר לא באמת
אכפת לי מכלום, מה שאומר שאני ואריק פשוט הסתובבנו והרסנו כל
דבר שראינו, שברנו ושרפנו כל דבר, ואז ברחנו כמו ילדים קטנים
שמפחדים מאבא מכה.
זה נמשך כבר כמה זמן, שאני ואריק נפגשים, אני אף פעם לא מצלצל
אליו והוא לא אליי, אין לי אפילו את הטלפון שלו, פשוט נפגשים
באותו פאב, בשעות מוזרות של הלילה, הולכים והורסים דברים, יום
אחד אריק אמר "נמאס לי סתם לשבור דברים בלי מטרה, הגיע הזמן
שנשים את כוחנו במטרה נעלה, אתה היית ביחידה המחורבנת הזאת
שלך, תנצל את זה"
"על מה חשבת?" שאלתי
"אה אה. זאת שאלה מעולה" אריק אמר "ככה. אני ואתה הולכים להשיג
גישה לדלת האחורית של הבנק בעיר, אנחנו נכנס אליו, ונכניס
וירוס למחשב, אותו וירוס ישלח לכל הבנקים בעיר שקשורים אליו עם
רשת ישירה, מה שלמעשה יגרום לקריסה  של כל הבנקים ברדיוס של
ה100 ק"מ הקרובים, שיגרום לכל העיר המזורגגת הזאת להתקע בלי
כסף. בלי כסף בכלל. אתה מבין מזה אומר? לעזאזל!"
"אני לא בטוח שזה רעיון כזה טוב.. לא נראה..."
"לא לא,"אריק קטע אותי" אתה לא מבין, זה רעיון מעולה, אני מכיר
את השומר בבנק, אל תדאג, חיים רק פעם אחת, מה כבר יש לך
להפסיד?"
"סבבה,אני בפנים" אמרתי
"ידעתי שיש לך את זה." אריק אמר עם חיוך של נצחון "מחר, נפגשים
ליד הבנק בוויצמן, ב1 בלילה" וככה הוא הלך.

למחרת נפגשנו אני והוא, לבושים בשחור, שהוא בא עם דיסק והרבה
אנרגיה
"את מוכנה ילדה קטנה?" הוא שאל בזלזול
"סתום את הפה" עניתי
המבצע הלך מעולה, לא חשבתי שזה יילך כל כך חלק, כנראה שמה
שלמדתי בצבא באמת ישמש אותי לכל החיים, נכנסנו לבנק בקלות,
נטרלתי את כל מצלמות המעקב, אריק התעסק עם המחשב, ותוך חצי שעה
כבר היינו בחוץ
"אמרתי לך שזה יילך אחי, ידעתי, ידעתי" אריק נתן חיוך ענקי
"אתה חתיכת בנזונה מטורף" חייכתי "איך הגעת אליי לעזאזל?"
אמרתי
"אתה יודע טוב מאוד איך" הוא השיב "אני כל מה שאתה לא, כל מה
שהיית רוצה להיות, כל מה שרצית לעשות, זה לא משנה איך הכרת
אותי, מה שמשנה זה איך שהשתנת בזכותי, הוצאתי ממך את הטוב
ביותר, ואתה יודע שאתה מודה לי על זה"
הוא הסתכל עליי חייך והתחיל ללכת לכיוןן השני.
"אני אף פעם לא אבין אותו" חשבתי, הסתובבתי, ובאותה שניה משהו
פגע בי, לא הבנתי מאיפה זה היה ואיך זה קרה, אבל לעזאזל זה
כאב.
אתה מנסה לפתוח את העיניים, וכל מה שאתה רואה זה חושך, חושך
וכאב שעובר לך בכל הגוף, ואתה שומע את כולם מתקהלים מסביבך.
הרגשתי את האספלט הקר, כולם אמרו לקרוא לאמבולנס, משטרה,ואני
ישר קמתי מהר, אמרתי שאני בסדר והתחלתי לעוף משם, שאנשים
בינתיים צעקו לי "אתה חתיכת בנזונה קשוח."

יום אחרי זה שוב פעם יצאתי לפאב שלי, לפאב של אריק, של מישהו,
מפוצץ בכאבים, אריק בכלל לא  היה שם שזה קרה, אבל סיפרתי לו.
ושוב, היא הייתה שם, באותו מקום,שותה את אותו דבר
אריק פתאום הגיע מאחורי ואמר "לך אליה כבר, חצי שנה שאתה יושב
כאן, מסתכל עליה, ולא אומר כלום, לך כבר, אתמול כמעט נהרגת,
ככה אתה רוצה שזה יגמר?"
קמתי והתחלתי ללכת לכיוונה "היי, אפשר להפריע?" שאלתי
היא הסתכלה עליי, טיפה מבולבלת "כן ברור" היא חייכה
מפה לשם התחלנו לדבר, שעה, שעתיים, שאריק עדיין שמה בצד לבד
מסתכל עלינו.
היא אמרה לי שגם היא מסתכלת עליי כל הזמן והיא חיכתה שאני יבוא
לדבר איתה, עולם כזה קטן, כזה הזוי, בייחוד שלי אני מניח.
אחרי משהו כמו שעתיים הרגשתי טיפה מוזר, פתאום הרגשתי טפיחה על
השכם וראיתי את אריק עומד עם שתי שוטרים ואיזה 4 ניידות שמחכות
לנו בחוץ אומר "אה.. סליחה על ההפרעה, אבל השוטרים האלה רוצים
לדבר איתנו, בתחנה." הוא אמר.
הסתכלתי עליה , הסתכלתי על השוטרים, נכנסתי למין שוק שלא
הצלחתי לצאת ממנו, הסתכלתי עליה שוב ואמרתי
"אף פעם לא חשבתי שככה זה יגמר בינינו" הסתובבתי והלכתי.