ג. א. טלי / חריש |
בטן הקיום, עולה על גדותיה;
הכול מרחף בתוך שקט מתוק,
מתנבא, בערגה
בזרום העין, בהימתח עצי הסבך
מבשיל, אלי ריס ואישון
כבישי הלילך נברשים לכתרי-זמן
בין אמירי העצים, נבקעים, למקלעות דמע;
השחוק נופל חבוק אל הקרקע
ריחו מיתמר באוויר מבורא
עשן חיבוקו, מסלסל תפילות
לשניכם,
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|