ואולי מעולם לא נטש אותי וגרם לי לחשוב שהסתלק מן העולם הזה.
ואולי לא היה זה חיבוקו שגרם לי להיקשר אליו עד אובדן חושים
כשהלך.
ואולי לא הלך מעולם ורק בראשי התרחש הכל.
ואולי לא שיקר לי כשהיה אצל אחרת.
ואולי לא קנה לי מתנות קטנות להסיט את תשומת ליבי מן העיקר.
ואולי מעולם לא אהב אותי כמו שאהב בראשונה בחייו.
ואולי אם הייתי עושה משהו אחרת אז הכל היה שונה.
ואולי אם לא היה הופך להיות כל עולמי לא הייתי מרגישה
בחסרונו.
ואולי אם לא היה רגעים של טוב לא הייתי אוהבת אותו כל כך.
ואולי אם היה נשאר כשהייתי צריכה אותו אז היה הכל אחרת.
ואולי אם היה מקשיב לי רק פעם אחת אז הכל היה בסדר.
ואולי אם לא היה לו עבר אז היה מנסה לרצות לשנות משהו.
ואולי אם היה בא ואומר: מצטער, אז הייתי מנסה לסלוח.
ואולי אם היה מנסה להתנהג בפשטות אז היינו במקום אחר היום.
ואולי אם היה מגלה לי צפונות ליבו הייתי עוזרת לו לנצח הכל.

ואולי לא הדברים מעולם...

ואולי מעולם לא פגשתי בו, אולי מעולם לא היה...

שטויות!!! הלוואי ולא היה...

הלוואי והיה לי אולי בקשר אליו אבל אין.

אני זוכרת הכל ויודעת שלעולם לא אשכח. לעולם לא אסלח לו על
שגזל ממני את התמימות שבאהבה, שבאהבה ראשונה.
ואולי בגללו אני נזהרת שלא להיכוות עוד פעם. לא להאמין עוד
פעם. לא לתת הכל עוד פעם. לשמור מרחק מכל מי שמנסה להיתקרב.

ואולי עוד יהיה לי צ'אנס להאמין ולבנות הכל מחדש, כולל את
עצמי..

אולי...

הלוואי...