יולי הרטמן / עוד חזרה |
זה כאילו אני בחיק הישות האפורה
שדואגת לי לא לפחד.
אין בררה אלא לשנס, אני לוחשת לה
ומלטפת לה את האוזן.
הבירה חלחלה לי הערב לכבד
השחיתה לי את העצמות פריכות
ואת העור דק.
כשעמדתי בין הבר לכיסא וקיוויתי
היו סביב שפמים ומגבעות
זנבות סוס וארנקי תנין
קופים ותוכים ואף חתול
לא השאיר לי חיוך.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|