כל פעם שאני שמח
כמו שושנה אני פורח
בעצם יותר כמו שושן
קוציי מתכופפים ואין כל סימן
לכך שלפני רגע הייתי נרקיס
בוהה בבועתי עד שמשהו אותי מכעיס
אולי אבן שנזרקה לביצה,שבשבילי היא אגם
או אדוותיה המטשטשות את את האני המושלם
חתיכה שבורה קטנה את פניי מקמטת
אבן מאותו סלע גדול ואפור
שהוא לי המסתור
כשאני רקפת מבוהלת

אך כשאני נרגע ...
הוא מופיעה מיד.
הנסיך הקטן מולי נעמד
ואומר לי: "אני ואתה הכל וכולם זה בעצם אותו אחד"

מסתבר שהנסיך הקטן איחר
עד שהוא הגיע חזרה לכוכב שלו,
נודע לו שהוא של מישהו אחר
אך חיוכו לא מש לרגע
אף אוליגרך תורן
לא יוכל לו לפגוע
גם לא דיקטטור קוסמי
ולא איל נדל"ן
והנה הוא ניצב מולי איתן,
כולו רוך והדר, הנסיך הקטן.

כשאני עייף ממספרים
ומאטימות המבוגרים
מרגיש כמו שועל מאולף
בוהה בקירות סגולים
וצוקים ופסגות בודדים
ערימות של ספרים על מדף
ותוהה אודות שתיקת הכבשים ותסכול האומן
זיעת חקלאים
וכל הכלואים בחלוק הלבן

הנסיך הקטן על כתפי נשען
ולוחש:
"תאהב את כולם ואל תתייאש"

את האשכולית המרה המסתירה פירותיה
את הלימון החמוץ שמתלונותיו יגע
את הסוס הדוהר
והחמור הבוחר
ללכת לאט לאט
אחרי גזר מפלסטיק
ולא להסתפק בעשב מועט
את החיילים הצייתנים
ואת הציידים החופשיים
וגם ציידות
ומלקטים
את הטורפים והנטרפים

כשאני מוטרד, הוא מספר לי סיפור ליפני השינה
על איך למד לטפס על עצי באובב ולטייל בארץ זרה
על איך להכיש נחשים
לשתול פרחים
וללקט נבטים.

כל פעם כשאני בוהה מן החלון
מלטף את תלתלי הזהב
מחפש נואשות, בעיניי הבורקות
סימן לכוכב
יודע אני שגם אם לא אמצא
הנסיך הקטן היה נותן לי את אותה עצה
גם אם עובדי עולם שלישי
מילאו את החורים בשמיכת השמש
בשביל קפיטליסט אימפריאליסט חסר רגש
דבר לא יעצור לב פועם
של נסיך קטן
של ילד חולם
זוהי דרכו האמיתית של לוחם.