קרקס
הם מביטים במילותיי
הלבשתי אותן היום במדים.

קרקס
כולם רואים ואף אחד לא יודע
כולם שומעים ואף אחד לא מרגיש
כנראה שזו האהבה שלהם.

אין כבר מקום בקהל מרוב אנשים עם מסכות
אולי אפנה מקום בתוך השקט בתוכי
ואתן להם לשבת.

הופעה
הם צועקים
כשלא למדו עדיין לדבר.
אלפי מצלמות
מתעדות כל רגע כל שנייה
ומאכסנות שבריר שבריר לקנן בשפתיי.

הצגה
אבל אני בטח לא הפסיפס שמצויר לי על הפנים
ואני בטח שלא הפנים שמסתתרות מתחת למסכה
ולא הנימים והעורקים שתחתיהם
אני הוויה!
הם צחקו.

קרקס
ובתומו, אני אשאר לשטוף אחריהם.

לו רק ידענו את ערכנו

השמש ואני.