תודה לך, תודה רבה!
למרות המפגש, הדי מוזר.
לקחת אותי, טיפלת בי,
לפחות כאילו אני חבר טוב,
האמנת בי ונתת לי כה הרבה.
נתת לי משהו שאף אחד לא נתן לי לפניך.
או רצה לתת, נתת לי תשומת לב ואהבה.
נתת לי תחושה,
כי אני מישהו,
להאמין בו,
לסמוך עליו, להשקות אותו.
לקחת אותי והראית לי אהבה מה היא,
איך זה להרגיש חשוב ואהוב.
אמרת לי שאני חזק, אמין.
נתת לי להיכנס ללב שלך, ובתמורה פתחתי לך חדר בלב שלי.
איך בכיתי מרוב דאגה, ואכזבה. בבקשה אל תעזוב.
ואתה מדהים! לקחת אותי אתך.
לא נתת לי ליפול אלא הרמת אותי לגבהים שהנם מדהימים!
ובסוף באותו יום שהינו יום השביעי בשבוע.
לאחר משחק, באותו סוף מרץ.
בכית. ולמה שאלתי?
אני דואג לך ענית.
אתה בוכה בגללי? באמת?
דבר זה כה חדר לתוך עומק נשמתי.
תודה לך, תודה רבה.
ועדיין אכפת לך, אתה לא שוכח.
מה אוכל לומר?
האם תסכים שאראה בך ידיד נפש?
האם תסכים שאראה בך כחבר טוב?
אולי זה מעט, ככה אתה חושב.
אבל לאחד שלא היה מעט, או בכלל.
הדבר הזה, השבוע הזה, שלושת החודשים הללו.
ותראה היום מה קרה?
כי ידעת שבעזרת אמונה, קצת אהבה, תשומת לב ואכפתיות.
זה יעבוד, וזה אכן עובד.
לקחת על עצמך עסק לא קטן בכלל,
זה היה מאוד מסוכן ומאוד טיפשי!
לקח לי כמה זמן להבין את חומרת המעשה!
אבל המעשה הזה, הציל נפש.
הציל תקווה, הציל להבה שכמעט ונכבתה.
אני מלא הערכה, ותודה.
אתה מדהים, אתה טוב.
ושוב אולי עבורך זה נראה קצת מוגזם.
תודה, אתה זה תקווה.
התמיכה, והכי חשוב החיבוק החם שנתת לי!
כמה זכורים לי החיבוקים שלך.
הם היו חמים וזרמו עם כול כך הרבה אנרגיה טובה.
חיבוק שלך שיפר לי את מצב הרוח,
אתה לא יודע.
כמה היה חשוב לי החיבוקים שלך.
כמה תמיכה, אהבה ועזרה.
תודה, תודה רבה. |