כשבישרת לי פתאום שחזרת לאקס המיתולוגי
שנייה אחרי שחשבתי שמשהו קורה בינינו
זה הרגיש כאילו השירות המטאורולוגי
שבתוכי דיווח על שלגים במקום שרב
והתגובה הראשונה שלי הייתה כעס מבולבל
אמרתי שאת משחקת בי ואת הכחשת אבל
איך אני יכול להאמין לך שזאת רק ידידות
אם העיניים שלך אומרות לי אמת אחרת

ואת ממשיכה להתלונן עליו ואני ממשיך להיות כתף
אבל אני חייב להיות כנה - זה די מעייף
לחשוב כל כך הרבה על מה שלא קרה ולא יקרה
התחלתי להפנים שאת לא הולכת להתעורר
כשאת משתמשת בי לגרום לו לקנא זה יכול קצת להחמיא
אבל בעיקר זה לא הוגן (גם לא כלפיו) ודי ילדותי
אופי זה לא חתיכת עץ או בד שאת יכולה לעצב כרצונך
או שתשלימי או שתביני כבר סופית שהוא לא בשבילך

ואני - כבר נמאס לי מההמתנה האינסופית
אם זה לא הולך לקרות אני חייב להפסיק לרצות
כי זה מטריף להיאבק תמידית בתשוקה להתנשק
וכדי להפסיק לרצות אני אהיה חייב להתנתק
אז אני מניח שזה הכל או כלום עכשיו מבחינתי
אבל קשה לי להגיד לך את הכל בפנים
האמצעי שלי הוא הכתיבה - הנה משהו שלא ידעת עליי
ואני כותב זאת כנראה מתוך תקווה שתעזבי אותו ותבואי אליי