הגיע שעה, והשמש כבר נחה.
לפני כשבוע היה זה גם ככה.
כבר הושמו כל תלאות הימים מאחור.
ואין צורך לדאוג ואין צורך לבחור.
השעה כבר ארבע וחזרנו מחומוס.
הייתי נח בשמחה על ענף של עץ אולמוס.
וקנינו עיתון ומזון למכביר.
נראה שיהיה סוף שבוע אדיר.
עוד רגע נתחיל ונטרח לבשל.
אבל קודם נאכל מהכלי עוד תפוח בשל.
ועכשיו את עצמי בלאות לספה משנע.
חוטא וקורא דווקא עכשיו את ברנע.
הפרק ביד כבר נחלש ועיניי נעצמת.
איך תחושת עייפות בפתאום מתעצמת.
ולפתע מפתיע כבר חמש אחרי צהריים.
וצריך להתחיל לבשל, זה ייקח שעתיים.
טוב, איפה כולם, גם צריך לסדר מסביב.
עוד נותר בלאגן מיום הגרעין המגניב.
או, הגיע הזמן באמת, אני בכיור וגיל בסלון.
נארגן המקום כמו חדר בית מלון.
עמית מכין את העוף וענת את האורז ההוא.
בתשע נתחיל ארוחת ערב באיחור משהוא.
איתי כבר חותך ירקות לסלט הקצוץ.
ורוני עורך לשבת קבלה בתמצוץ.
איפה נעם וטל? במחשב, עוד עובדות.
עוד צריך להתקלח... מה הן חושבות?
עכשיו לאט נרגע מהמולה שבקרב.
ונציב הפרחים שנקנו במיוחד להערב.
זהו, החלה היטב כבר כוסתה, והאוכל מוכן.
ובנחת ורוגע, התיישבנו כולנו סביב השולחן.
כרמל מדליקה הנרות ומברכת בלחש וחום.
ותום אז אומר: "שתהיה לכולנו שבת של שלום".