שיר שכתבתי לאמא שלי לפני 4 שנים
אף פעם לא הבאתי לה אותו

אני אוהבת את הזמן שבאמצע,

את הרוגע שבתוכי,

את המרחק ממך,

שבו רווחת נשימתי...

אני מאמינה שיש מרחק,

ואני תוהה,

איך אני יכולה להיזכר בשנים

מושיטה יד החוצה,

מושיטה יד פנימה,

מחזיקה אותך בפנים,

מחזיקה אותך בחוץ...



אני מאמינה שזה גן עדן,

אך ורק בשבילי,

ואגן עליו בכל כוחי,

כי בו אהיה עם הדממה ושתיקתי.

ואם הייתי בוחרת בכך,

היית מבינה אותי?



הילדה השקטה,

מחכה לרגע,

שבו תוכל להשתחרר מהיאוש...

אמא, את לא רואה,

את לא מבינה,

שאלה הם חיי,

ואני רוצה לחיות,

כפי שנכון לי להיות...



אני מאמינה שזה גן עדן,

אך ורק בשבילי,

ואגן עליו בכל כוחי,

כי בו אהיה עם הדממה ושתיקתי.

ואם הייתי בוחרת בכך,

היית מבינה אותי?...