אף דילמה אקזיסטנציאליסטית,
אף רעידת אדמה רגשית,
לא תשוקת סחלבים,
בטח לא שחפת על גדות הכינרת.
אף טחנות רוח המורדות באדונם,
אף אביר יפה תואר ודרקונו המובס,
לא שיקוי הזיות משמאן השבט,
בטח לא תפילה.
אף דכדוך אינטליגנטי מלווה אילוזיה תנ"כית,
אף מסע חיפוש מעמיק לגילוי עצמי,
לא כאב הפרידה על רציף רכבת בלילה גשום,
בטח לא גרגיר אפונה טורדני מתחת למזרן.
... את עדיין כותבת שירים באינטרנט?
נו, אמצא אותך פעם על מדף בספריה?
טמטום ההתנצלות בי מפעפע
כמו לוע הר געש.
הבושה.
לא, לא אני,
זאת רק המילה
הכתובה, המתעתעת בי,
וקמצוץ קליפת לימון
לשיפור הטעם.
(איך בכלל העזתי לחלום?)
בין סירי המטבח לשטיפת הרצפה,
האוברדרפט בבנק, שיגרת העבודה,
הוויכוחים עם הבעל, הריצה אחרי האוטובוס,
ההשפלה מהבוס, הדיאטה שלא צלחה,
גבך אל שולחן הרכילות של החברות הכי טובות,
וההצגה האחרונה שהחמצת,
איך בכלל העזת,
לחלום
שדה כלניות ברוח סתיו,
אופק בוער, ים מהפנט,
טנגו סוער
ואותך אחר...
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.