כרמית צברי / בית קפה |
בטרם המילים ינגנו סוגו של קצב
היא להימלט מבקשת ומחלחל בה סף הרגש.
הוא למרגלותיה לוטש מבט נטול כאב.
והיא כפטיש כבד, הסופג שיבוש ואי-סדר.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|