עידו חזק / נפש תאומה |
חדר קצת דומה, בטח האור בגוון קצת שונה.
גם היא במחשבות על בדידות, לא רוצה לבחור בהתאבדות.
המים רותחים, פוגעים בעורפה, אבל אויר קר מגיע מהדלת, הופך
אותה נוקשה.
אולי מחר אלך ברחוב ונפגש, וכך, בלי לדעת את שמך,
אנשק את מצחך ואדע.
הלילה נלך לישון בשתיקה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|