ביום 13/12/07 אושפזתי בבית החולים בחשד לגידול ממאיר בלבלב.
עברתי אחד מהניתוחים המסובכים והקשים המתבצעים בעולם, שכבתי
לאחר הניתוח 8 ימים בטיפול נמרץ ועוד 8 ימים במחלקה הכירורגית,
המתנתי 12 ימים כדי לשמוע את הבשורה אם יש או אין ממאירות
בגופי... ותוך כדי נכתבו המילים הבאות.


מילים ועוד מילים התרקמו במוחי
לשורות והבנות לעניין גזר-דיני,
כל שורה באנציקלופדיה הרפואית
היוותה עבורי תחזית אמיתית
לתסריט בלהות
של חיים בלי לחיות
וגם זה, כבר במקרה הטוב (או הרע)
ואולי סוף הדף הוא דווקא פתח הגאולה?!

בימים מרירים או לילות של תקווה
מוזתי ניצבת מול בינתי ותחושותיי כבמראה
ומבט אל הבבואה מאפשר לבחון, לשקול, לנתח...
להיפתח אל התקווה ולנצח!

23/12/07


כיום, כאשר התבשרתי שאין ממאירות בגופי, אני בהתחלת השיקום
הפיסי הארוך (4 עד 6 חודשים) של גופי, בערך כמו תינוק שנולד
מחדש...