מה שלא כתבתי בפתק ששמתי בכותל ואולי הייתי צריכה (ומה זה
מעניין אתכם בעצם):


הלוואי ולאבא יכנס קצת היגיון לראש.
הלוואי והוא יתן לאמא נחת.
הלוואי ואמא תפסיק לדאוג.
הלוואי ויוני ישרוד את הצבא.
הלוואי וילדים קטנים יפסיקו לראות יוגי-הו ושאר שטויות.
הלוואי ודיסני יחזור לחיינו.
הלוואי ובמציאות, כמו במחשב, תהייה פונקציית "חיפוש".
הלוואי ונמצא.
הלוואי שהכבשים בניו זילנד יפסיקו להפליץ.
הלוואי שלכולם תהיה אכפתיות סביבתית.
הלוואי ואופנת הפקצות תעלם.
הלוואי ואמריקאים יפסיקו להגיד "לייק".
הלוואי יחזרו הנימוס והצניעות לעולם.
הלוואי ובכנרת יהיו המון מים.
הלוואי שאף חיה לא תדרס בכבישים.
הלוואי ולא יהיו יותר תאונות דרכים.
הלוואי ואף אחד לא יענוד אותות מלחמה חדשות.
הלוואי ונחייה בסרט "המבול של נוח 2".
הלוואי והפעם לא תהיה סירה.
הלוואי שלפחות בסירה יהיה לי בן זוג.
הלוואי ולא אהיה לבד יותר.
הלוואי ותמיד יהיה לי חיבוק זמין.
הלוואי וג'יי קיי רולינג לא תהייה חברתי הטובה ביותר, והיא
אפילו לא יודעת את זה.
הלוואי ואפסיק לחשוב על מוות עשר פעמים ביום.
הלוואי ולא אהיה פה יותר.
הלוואי שמישהו ישים לב.
הלוואי ובגלגול הבא אהיה גבר.
הלוואי ואוהב את עצמי קצת יותר.
הלוואי שהילדים שלי לא יהיו כמוני.
הלוואי והעולם לא יידע יותר רוע חמדנות.
הלוואי שכולם יהיו שמחים.