שלום!
זאת אני, זוכרת?
אותה אחת. רק קצת פחות כותבת
קצת יותר אוהבת
אחרים ואת עצמה
קצת למדתי מהעבר (אבל זה לא אומר שהפסקתי לחזור על טעויות)
עשיתי החלטות גורליות:
עזבתי, נסעתי, התקדמתי, בחרתי
אולי יצאתי מהבועה - אולי הרחבתי אותה?
אני כבר לא ילדה. אני אישה. כבר כמעט שנתיים
אני מחייכת יותר
וכרגיל בוכה המון, בעיקר משטויות.
אני חולמת את החלומות שלי עכשיו. ולא חלומות של אחרים.
אני רצה אחרי החלומות שלי, בשאיפה להגשים אותם. בשאיפה
להצליח.
אני שלמה יותר. נושמת יותר.
ורק קצת מתגעגעת. באמת קצת. אני לא משקרת.
אני כבר לא חושבת יותר מדי (אולי סוף סוף אני מקשיבה לעצה
שלך?)
עשיתי קצת סדר. את הדברים הנדושים שלחתי לארכיון (מוכנים
לשליפה נוסטאלגית במקרה הצורך). אולי אתחיל לחדש. אולי אני כבר
עכשיו מחדשת?
מישהו אמר שזה רע להשתנות? או שבכלל לא השתניתי וסתם עברתי את
"גיל ההתבגרות" בשלום?
זאת אני החדשה, עם קצת אני הישנה...
זאת אני המחודשת.

ינואר 2008